בתאריך 25 באפריל נחגג מידי שנה יום ה-DNA הבין-לאומי. בתאריך זה אירעו שני מאורעות ראויים לציון בחקר ה-DNA: פרסום המאמר של ווטסון וקריק על פענוח מבנה ה-DNA, וההכרזה על סיום פרויקט גנום האדם.
בנוסף, אחד הנושאים היותר מעניינים שנחקרים בנושא הDNA כבר מספר שנים זה נושא של צביעת גנים בתחום הכאב.

ומה זה בעצם אומר?
עד היום ידענו שכאב כרוני זה נושא כואב וכאשר הכאב מתמשך, ההשפעה על הגוף היא יותר מאשר רק פגיעה בחלקי הגוף. כאב כרוני יכול להקשות על חשיבה או תפקוד ויכול להוביל לדיכאון.

החוקרים מצאו ראיות לכך שחשיפה ממושכת לכאב יכולה אפילו לשנות את ה-DNA במוח ובמערכת החיסון.
מחברי המחקר האחרון תהו אם ההשפעות של כאב ממושך יכולות להגיע לרמה הגנטית.

הם בדקו DNA מהמוח ותאי דם לבנים של חולדות בריאות וגם של חולדות שהחלימו מפציעות עצביות. החוקרים התמקדו במעקב אחר הכימיקלים הנקראים קבוצות methyl, הנחשבות לאינדיקטור טוב לשינויים בביטוי הגנים.

בהצהרה לעיתונות מסר שותף במחקר, משה שיף שצוות המחקר ציפה למצוא לפחות כמה גנים שהשתנו ב-DNA של קבוצת הכאב. הם מצאו הרבה יותר מזה. צוות המחקר הופתע מהמספר העצום של גנים שסומנו על ידי הכאב הכרוני – מאות עד אלפי גנים שונים שונו.
רבים מהגנים הללו היו באזורים במוח הקשורים לבעיות קוגניטיביות, דיכאון וחרדה.

הצוות מצא שכאב כרוני משנה את האופן שבו מסומן DNA לא רק במוח אלא גם בתאי T, סוג של תאי דם לבנים החיוניים לחסינות.

הממצאים של המחקר מדגישים את ההשפעה ההרסנית של כאב כרוני על חלקים חשובים אחרים בגוף כמו מערכת החיסון. הצוות החוקר כעת יכול לשקול את ההשלכות שעשויות להיות לכאב כרוני על מערכות אחרות בגוף שאיננו משייכים בדרך כלל לכאב.

כפי שצוות החוקר מדגיש במאמרם – ממצאים הללו יש השלכות רחבות מאוד. ובכל זאת, חשוב לזכור שהניסויים הללו בוצעו על חולדות, לא על בני אדם. יהיה צורך במחקרים נוספים כדי לאשר את התוצאות הללו ולחקור את הקשר שלהן לחוויית הכאב האנושית.

מקורות: Massart R, Dymov S, Millecamps M, Suderman M, Gregoire S, Koenigs K. Overlapping signatures of chronic pain in the DNA methylation landscape of prefrontal cortex and peripheral T cells. Scientific Reports, 2016.